החלטה בתיק בפ"ת 3806-12-12

בפני בקשה להארכת פסילה עד לתום ההליכים המשפטיים כנגד המשיב לפי סעיף  46 ל פקודת התעבורה.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו  עבירה של נהיגה בשכרות.

ביום 01.12.12 בשעה  04.00 לערך, נהג המשיב ברכב בכביש 412, המשיב נהג ברכב כאשר הוא שיכור בכך שבבדיקת נשיפה נמצא שריכוז האלכוהול בדגימת ליטר אויר נשוף של הנאשם הייתה 415 מק"ג אלכוהול.

שני שיקולים מנחים את בית המשפט בדיון בבקשה זו. ראשית קיום ראיות לכאורה בדבר אשמתו של המשיב, ושנית, האם יש בהמשך נהיגתו, כדי לסכן את שלום הציבור.

באשר לראיות לכאורה:

אומנם ב"כ המשיב הסכים לקיומם של ראיות לכאורה, אך כיוון שטען מספר טענות בנושא הרי שעיינתי בחומר הראיות, ולאור האמור בו הריני קובע כי קיימות גם קיימות ראיות לכאורה כנגד הנאשם.

מעיון בתיק המשטרה עולה, כי ביום האמור, הבחינו השוטרים במבקש נוהג במכוניתו, עצרו הרכב לביקורת. פיו של המבקש הדיף ריח אלכוהול. בבדיקת נשיפון נמצאה אינדיקציה לשכרות, המבקש צלח את מבחני הביצוע בהצלחה. המבקש נדרש לבצע בדיקת נשיפה, הוסברה לו מטרת נטילת הדגימה, הבדיקה צלחה ונמצאה כמות של 415 מיקרוגרם.

לעניין טענת ב"כ המשיב כי יש בעיה לשייך הפלטים למשיב, אציין כי המשיב חתום על פלט הינשוף.

הנאשם בחקירתו שלו הודה ששתה בביתו בירה, לאחר מכן נהג למועדון וגם שם המשיך לשתות אלכוהול ממספר סוגים, אם כי טען ששתה מים בסמוך לבדיקה.

על פי הפסיקה, בשלב זה לא נדרש בית המשפט לבחון כל ראיה לעצמה או את משקלה ומהימנותה, אלא מעריך על פי שקלול הראיות עד כמה, ברמה הלכאורית, יש בהן כדי לבסס סיכוי סביר להרשעת המשיב באשמות המיוחסות לו, כשהשאלה הניצבת בפני בית המשפט אינה האם יש למשיב סיכוי לצאת זכאי בדינו, אלא אם יש סיכוי שיורשע.

אין ספק שזכותו של המבקש להעלות את טענותיו אלה ואחרות ,כנגד חומר הראיות בתיק, אך זאת במסגרת התיק העיקרי, אם וכאשר יבחר לכפור באשמתו. אולם, בשלב זה של הדיון שהינו שלב מקדמי, בית המשפט קובע כי די בחומר הראיות  כאמור מעל, כפי שמופיע בתיק המשיבה, על מנת לקבוע שבידי המשיבה ראיות לכאורה, שיש בהן כדי להביא להרשעתו של המבקש בדין.

כאמור לעיל, בידי התביעה די והותר ראיות לכאורה, שדי בהן כדי להביא להרשעת המשיב בדינו.

באשר למסוכנות:

מסוכנותו של המשיב נלמדת מנסיבות ביצוע העבירה ועברו.

המשיב  יליד 1975 נוהג משנת 1992 ולחובתו לא פחות מ19  הרשעות קודמות.

כנגד המשיב תלוי ועומד תיק שעניינו נהיגה בשכרות מיום 07.05.11. התיק קבוע להוכחות בביהמ"ש לתעבורה ת"א. תיק חקירה זה הוגש גם כן לעיוני.

על נהיגה בזמן שכרות כבר נאמר בפסיקה כי:

"לשיטתי, הכלל הוא: מי שנוהג ברכב כשהוא במצב של שכרות - מוחזק כמי שהתגבש אצלו הלך נפש של פזיזות, במשמעות שיש למושג זה בסעיף 20(א)(2) ל חוק העונשין, כלפי כל תוצאה הנמנית עם פרטיה של עבירה שביצע אגב נהיגתו". כך כבוד השופט קדמי ב ע"פ 140/98 חוג'ה נ' מ"י .

ב ת.פ 308/95 (י-ם) מ"י נ' אשר גבארה מכנה כבוד השופט  אליקים רובינשטיין את  השכרות